חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כי המעסיק חייב לשלם פיצוי לעובד שפוטר על-ידו. פיצויי פיטורים משולמים לעובד עם פיטוריו, כפיצוי על אבדן מקור הכנסתו ולעתים הם חלק ממענק פרישה הניתן לרגל הפסקת העבודה.

החוק מגדיר את סכום הפיצוי המגיע לעובד בהתאם לתקופה בה עבד אצל המעסיק (החל משנה אחת ברציפות במקום עבודה אחד), כאשר הסכום נקבע לפי המשכורת החודשית האחרונה של העובד כפול מספר שנות הוותק שלו בעבודה. יחד עם זאת, מגן החוק על עובדים שמעסיקיהם מפטרים אותם שלא בתום לב סמוך לפני תום השנה הראשונה לעבודתם, על מנת לא לשלם להם פיצויי פיטורים. במקרה שהוכחה כוונה כזו של מעסיק, יפסוק בית המשפט פיצויים למפוטר גם אם טרם מלאה שנה לעבודתו אצל אותו מעסיק.מנגד, מגן החוק על המעסיק וקובע כי בתנאים מסוימים, גם אם פוטר העובד, הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים; למשל אם התנהג בעבודתו באופן חמור וקיצוני שאינו מאפשר את המשך העסקתו.

ככלל, עובד שהתפטר אינו זכאי לפיצויי פיטורים, למעט במקרים מסוימים. חוק פיצויי פיטורים קובע רשימה של נסיבות שבהן גם עובד שהתפטר זכאי לפיצויי פיטורים. במקרה שחל על העובד ההסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, העובד זכאי לכספי הפיצויים שנצברו בקופת תגמולים, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או כיוצא באלה - הן במקרה של התפטרות והן במקרה של פיטורים ללא קשר לנסיבות. במקרה של זכאות לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים: המעסיק פטור מהשלמת פיצויים רטרואקטיביים בגין תוספות שכר שהיו במהלך תקופת העבודה. מלבד מקרים חריגים שבהם נשללת הזכות לפיצויים (כמו מעילה של העובד), זכאי עובד לקבל לבעלותו את הכספים שהופרשו כרכיב פיצויים במסגרת הביטוח הפנסיוני (כולל הרווחים שסכומים אלה צברו), גם אם העובד התפטר מכל סיבה שהיא. העובד יוכל למשוך אותם (ולא להשאירם בחיסכון הפנסיוני עד שיגיע לגיל פרישה) בהתקיים תנאים מסוימים. 

חשוב להזכיר כי עובד שפוטר על-ידי המעסיק לאחר שעבד שנה אחת ברציפות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה זכאי לפיצויי פיטורים.